שמירה על רצפת האגן  כי יש מי ישתמוך באברי האגן במקומם הטבעי כדי שרצפת האגן לא תהפוך לשולחן

שמירה על גב בריא   כי יש מי שיתמוך בייצוב עמוד השדרה במנך תקין

שמירה על מערכת עיכול תקינה   כי יש מי שידאג לתת לה עיסוי יום ולילה וכך דרך ל תהיה הרבה יותר פשוטה

כי ללא שרירי בטן בכלל, אין נשימה  מי דואג לעזור לתנועת הסרעפת שלכם יום ולילה

כי נשימה זה החיים

אז אני מציאה לכן/כם תרגילים כיפים ולא מייגעים בכלל, מבטיחה. מחכה לכם כאן, תביאו מזרן וקצת רצון טוב. אה…

שבת שלום וגב שקט

תרגול על פי עקרונות שיטת ד"ר דה גסקה. זהו סרטון שנמצא אצלי בראש מהרגע הראשון בו פתחתי את ערוץ היוטיוב שלי ולקח את זמנו להיווצר כמו תבשיל איתי… היו לא מעט אתגרים אבל מכל מכשול למדתי משהו, על מצלמת הטלפון, על המיקרופון, על זוויות צילום, עריכה, צילום בכמה שפות וביעקר למדתי על עצמי, איפה להתעקש ואיפה לוותר. כן, מתברר שממשיכים ללמוד, גם כשהקידומת של עשור חדש מתקרבת ועוד רגע אני סניור! מקווה שתתרגלו עמי ואם יש לכם שאלות בנושא,

הסרטון בעברית כאן

“אני מכיר מעט מאוד אנשים שצווארם חופשי, ללא מתח, ובריא, כפי שהטבע רוצה.”אי אפשר לשלוט בזה," הם אמרו לי וטמנו את ראשם בכתפיים. ואני יכולה לראות בבירור שלצורך הזה לתחוב את הצוואר יש משהו בלתי נשלט. צורך להגן על עצמינו, סוג של אינסטינקט חזק מאוד. חשש אולי שמשהו מהגוף יגיע לכיוון הראש? או להפך?, מבחינה אנטומית, דברים רבים עוברים דרך הצוואר: כלי דם, עצבים, צינורות, כל אחד חיוני יותר מהשני. והמעבר מתהדק בין הראש לגוף, הוא צר. והאם האינסטינקט, להיפך, לא צריך להוביל אותנו לתת תחושת נוחות להצינורות היקרים הנושאים דם, דחפים עצביים, מזון, נשימה? האם זה לא אמור למנוע את דחיסת הקרוטידים שלנו, ואת הצוואר שלנו, ואת הוושט והלוע, ואת הגרון ואת קנה הנשימה? שלא לדבר על בלוטת התריס הסמוכה, ורשת המערכת האוטונומית שלנו שמקורה בבסיס הגולגולת שלנו. אבל לא. האינסטינקט לא חושב, הוא מגיב ברגע, כאילו היינו בסכנה דרמטית.”

" "תאריך את צווארך" הן שלוש המילים שגורמות לתמיהה רבה ביותר על פניהם של אנשים. "איזה צוואר? אמרה גברת שהגיעה אליי לטפל בדלקת מפרקים ניוונית בצוואר והצביעה על סנטרה. לכן אני מעדיפה לבקש מהאדם להתארך. רק לעתים רחוקות מתארכים דרך הצוואר, אלה משתמשים בעיניים. כמו ילד נצחי, אנחנו מפנים את פנינו ומרימים את עינינו למבוגר שתמיד גדול מאיתנו, מבוגר ענק. אנו שואפים לחפש אמת מידה ומודל מחוץ לעצמנו. וכמובן, אנחנו רק מתכווצים עוד יותר. מכיוון שאנו מרימים את המבט אל התקרה, אנו מאמינים שגם הצוואר שלנו מתארך. מעצם הענקת כל הכוחות לחוש הראייה, אנו בסופו של דבר מתבלבלים ומאמינים שמספיק לכוון את המבט שלנו לכיוון אחד כדי שגם שאר הגוף שלנו יהיה שם. כדי להצליח לעשות את ההבדל בין עינינו לעורף שלנו, הפונטנל האחורי אשר ממוקם בחלק העליון של הגולגולת הוא ציון הדרך הטוב ביותר שלנו; זה כמו עין שלישית החוזרת להיות במקומה הנכון, מכוונת כלפי מעלה".

אז אם אתם מאלה שסובלים לעיתים קרובות מצוואר תפוס או שפשוט רוצים להרגיש ארוכים יותר, מוזמנים באהבה להצטרף לתרגול קצר ויעיל מיוחד לצוואר על פי שיטת ד"ר דה גסקה מצרפת.

אני מחכה לכם כאן ואם יש שאלות, אענה בשמחה